לפני כשנה (2021) הנחיתי ביחד עם מנחה נוסף קבוצת נשאי HIV. חלק מהמפגשים נערכו בזום וחלק נערכו פנים אל פנים.

 HIV הוא וירוס הכשל החיסוני. הווירוס תוקף את המערכת החיסונית וכך מקשה על האדם להתגונן מפני זיהומים ומחלות. אחת ההתמודדויות העיקריות של החיים עם ה HIV היא הסטיגמה השלילית שיש לנשאות של נגיף זה בשל היותו מקושר לקיום יחסי מין לא מוגנים באופן כללי ויחסי מין הומוסקסואליים בעיקר. זאת בנוסף לכך שלמרות ההתקדמות הגדולה במאה שלנו, נושא ההומוסקסואליות עדיין שנוי במחלוקת בחלקים נרחבים של החברה. בשל סטיגמה זו נאלצים הנשאים פעמים רבות לשמור בסוד את הנשאות מכול או מחלק נרחב של האנשים שבסביבתם. סטיגמה מוגדרת כ"תכונה מביישת שהחברה מייחסת ליחיד". בעיני ה"נורמליים", האנשים שתחת הסטיגמה נראים כבעלי "זהות מקולקלת" במובן זה שיש להם תכונה מביישת ולכן יש להתייחס אליהם בפחות כבוד. אלו הנתפסים כמגלמים את התכונה המביישת נתונים להכפשה ולזלזול.

לסטיגמת הנשאות יכולות להיות השפעות מתישות על חיי החברה של הנשאים: יחס לא נעים שכולל: אפליה, נידוי חברתי ואלימות. נשאים גם נתונים להפסד משאבים כמו לקוחות ולהפסד עבודות. הם גם צפויים לחוות סטיגמה מאנשי וצוותי רפואה שמאמצים את הסטיגמה הקיימת בכלל החברה. נקודה זו מהווה מכשול עצום בפני טיפול בנשאות. בין השאר, רמות נמוכות של חינוך ופחדים לא רציונליים מהדבקה באיידס דווחו בקרב עובדי בריאות. החל מתחילתה, מגפת האיידס עוררה גישות שליליות ולעיתים עוינות כלפי הנשאים.

נושא הסוד תופס מקום רב אצל החיים עם HIV. מה הוא סוד. מפני מי אנו שומרים אותו. מה גורם לנו לשמור סוד או להפר את שמירתו. מה העלות מול התועלת של שמירת הסוד ומה המחיר אותו אנו משלמים על שמירתו. במהלך המפגשים עלו נושאים נוספים כמו: סטיגמה, הורות, זוגיות, מיניות, מוסריות ועוד.

במהלך המפגשים שמענו סיפורים ועדויות מהמשתתפים על הדרך בה נדבקו בHIV והיחס שלהם למחלה היום. שמענו על היחס של המשפחה והסביבה הקרובה למחלה וגם על דרכי ההתמודדויות השונות מאוד של המשתתפים אל מול המציאות. בהמשך הקבוצה ובמסגרת הטכניקה המיטיבה של ״מעגל ההקשבה״ נחשפנו גם לחוויות הילדות המוקדמות של המשתתפים. שמענו על ילדות מורכבת, לעיתים אלימה, על הניסיונות לנווט ולהבין חוויות מיניות בעולמות שונים בהם נטייה מינית או מיניות בכלל, נחשבות לטאבו. שמענו על אלימות ופגיעה באזורים הללו. חלק מהמשתתפים העידו שאפילו ״חשיפת הסוד״ הזה בחדר (המוגן כביכול) ואל מול האחרים/ות הייתה קשה ומטלטלת ביותר. ניכר היה שחוויות עבר מעצבות אלו הביאו את המשתתפים לעשות החלטות גדולות לגבי מידת החשיפה שלהם אל העולם והמידה בה יאפשרו לא.נשים להתקרב אליהם.

למדנו כי מפגשים הנעשים בשיטת ״מעגל ההקשבה״ מאפשרים מרחב ואמפטיה, ״השכנת שלום״ וסדר אצל המשתתפים, מה שאפשר להם לחזור ולשתף מהלב ללא פחד מתגובה או ביקורת. לקראת סיום המפגשים עסקנו גם באבדן, פרידה ומוות. נושאים אלו הינם אוניברסליים אך מקבלים משנה תוקף בהתעסקות עם מחלה כרונית או סופנית. שמענו שיתופים נוגעים ללב מהמשתתפים על ההתמודדות שלהם עם נושאים אלו.

קשה לסכם קבוצה כל כך ייחודית שעברה מסע היכרות כה מרגש ומטלטל יחד. למדנו כי אפילו בתוך קבוצה של א.נשים המוכנים לבוא ולהשתתף בקבוצה, קיימות עדיין סטיגמות עצמיות, חוסר בהירות לגבי עובדות הקשורות למצבם הבריאותי וקושי לדבר עם הרופא.ה המטפל.ת. כמו כן למדנו כי יש פער בין המלצות הרופאים המטפלים השונים, ויש צורך להבהיר מה היא עמדת רופאי האיידס בישראל (למשל בנוגע לאנדיטקטאביליטי). למדנו על הפחד האינסופי מחשיפה ומדחייה של החברה על רקע המחלה.

ראינו כי חלק מהמשתתפים בוחרים להתמודד עם סכנת הדחייה ע״י חשיפת הסוד לאדם אחד  בלבד(בן/בת זוג) ולאחר מכן מרגישים לפעמים תלות באותו האדם וחשים פחד או כאב המביאים לחוסר יכולת לסיים את מערכת היחסים ו/או להתמודד עם סיומה. הפחד מפני חשיפה מתבטא גם בנגישות לתרופות, ולמידע. למדנו על הצורך האקוטי של מטופלים בפריפריה בחברה, בא.נשים מאותה קבוצת הזדהות שיוכלו ״לשאת ביחד את הסוד״ לא רק בקבוצות שיח אלא גם בקשר יומיומי ושלבדידות יש מקום מרכזי בחייהם של החיים עם HIV בצפון, ובאופן כללי מחוץ לערים הגדולות.

יותר מכול למדנו על כוחה של הקבוצה כמאפשרת תמיכה, נחמה, שיתוף, למידה והעצמה לחבריה והדבר נכון לכל נושא עמו מתמודדת הקבוצה.